How To Do Birkat Kohanim

Shaliach HaTzibbur

"Kohanim!"

The Tzibbur

Questions & Answers


The Halachot were gathered from the Shulchan Aruch, Nosei Kelim, Mishnah Berurah, and modern day poskim like the Piskei Teshuvot, Halichot Shlomo, Yalkut Yosef, Halachah Berurah, and more, so they're entirely relevant and applicable to all members of Klal Yisrael.

In addition to the blessing of Rav Yitzchak Yosef, They have been reviewed and approved by Rabbi Herschel Schachter, Rabbi Mordechai Willig, and Rabbi Eliyahu Ben Chaim, and the whole project was initiated by Rabbi Avraham Kohan, Rav of Torah Ohr in Great Neck, NY.




What every Chazzan must know

  1. If the Shaliach Tzibbur reaches Retzeh and the last Kohen has not yet started walking towards the Duchan (from the sink), he should wait before finishing Retzeh.
    מ"ב ס"ק כח, הלכה ברורה ס"ק לא
  2. One should say the words from the Siddur and out loud for everyone to hear, not quietly.
    שו"ע סעיף יב ובהלכה ברורה לר' דוד יוסף שם, מ"ב ס"ק מ
  3. Before beginning the next word, the Shaliach Tzibbur should wait for the Kohanim to finish the previous word and for the Tzibbur to finish answering (אמן ובהוב"ש).
    שו"ע סע' יח, והלכה ברורה ס"ק סו-סט
  4. However, if the Shaliach Tzibbur is reading out of a Siddur, then, according to Ashkenazim and Teimanim, he may answer Amen to each Beracha. Additionally, Teimanim may answer Amen to the Beracha of "Levarech et Amo Yisrael beAhavah" even when not reading out of a Siddur.
    ילקו"י סע' מד, כהקצשו"ע סי' ק סעי' יב, והאשי ישראל עמ' רסה
  5. If somebody else is reading the Pesukim to the Kohanim instead of the Shaliach Tzibbur, then the Shaliach Tzibbur may answer Amen and even Baruch Hu uVaruch Shemo according to all opinions.
    Coming Soon
  6. If there are no Kohanim present, the Shaliach Tzibbur reads the paragraph of Elokeinu ve’Elokei Avoteinu, instead, and then continues with Sim Shalom as usual. Sepharadim should ensure to end off with the Pasuk of “VeSamu Et Shemi,” even though it’s not printed in some Siddurim.
    שו"ע סי' קכז סעי' ב, ובמג"א כתב שלא נוהים לסיים ושמו את שמי וכו'.
  7. The Ben Ish Chai writes that there are various Minhagim as to how the Chazzan should bow while saying the Pesukim of Birkat Kohanim when there are no Kohanim, and each Minhag is valid.
    בן איש חי שנה ראשונה פרשת תצוה
  8. When there are two or more Kohanim, the Shaliach Tzibbur begins by calling “Kohanim!” Minhag Ashkenaz is that the Shalaich Tzibbur begins by saying “Elokeinu” quietly until he reaches “Kohanim,” which he says out loud, and then continues quietly until “Yevarechecha,” which he continues out loud until the end.
    Shulchan Aruch and Rama, respectively, 128:10
  9. If there is only one Kohen, the Shaliach Tzibbur should not open by calling them; rather, the Kohen should begin the Beracha on his own.
    ibid.
  10. Rabbeinu Tam and the Vilna Gaon are of the opinion that the Shaliach Tzibbur should not call the Kohanim, as it would be a Hefsek. Therefore, someone else should call them. This is the Minhag in many Ashkenazi communities in Eretz Yisrael.
    Coming Soon



Hilchot Birkat Kohanim The Laws of The Priestly Blessing

Hakadosh Baruch Hu gave the Kohanim the privilege of serving as the pipelines to spread his Beracha. Therefore, it would be worthwhile for them to be fluent in the relevant Halachot, in order to ensure they are spreading Birkat Hashem and not Berachot Levatala.

The Basics

  1. The Mitzvah of Birkat Kohanim is of Biblical nature, even nowadays when the Beit HaMikdash still has not been rebuilt.
    Introduction to the Beur Halacha 128
  2. Therefore, a Kohen who refuses to go up to the Duchan (platform) without a valid reason is in violation of one positive commandment from the Torah, though it’s equivalent to three, which correspond to the number of Pesukim from which the Gemara derives the Mitzvah of Birkat Kohanim.
    סוטה לח:, שו"ע סע' ב, הלכה ברורה ס"ק ז, קישו"ע סעי' א
  3. On a Torah-level, there are five things that are necessary for the performance of Birkat Kohanim: Raised hands (Nessiat Kappayim), a standing position, a loud voice, Lashon HaKodesh (saying the words in Hebrew), and being face-to-face with the congregation.
    Shulchan Aruch 128:14
  4. The Chachamim decreed six inhibitors of Birkat Kohanim: inability to pronounce the words correctly, impure hands, young age, violation of certain Aveirot, physical deformities, and drunkenness.
    Rambam Hilchot Tefillah uNesiat Kappayim 15:1 says it most clearly. The practical applications are spread throughout Siman 128, mostly at the end.
  5. Each of the above impediments will be described below in the appropriate context.
  6. Birkat Kohanim requires a Minyan of participants, including the Shaliach Tzibbur, Kohanim, and Tzibbur; though, the nature of this requirement is subject to great debate amongst Rishonim and Acharonim, with practical ramifications that will be elaborated below.
    Megillah 23b. See the Rashba, Ran, and Turei Even there, Shulchan Aruch 128:1, and the first Beur Halacha (DH אין נשואים כפים וכו')

Washing Hands

  1. Even though the Kohanim already did Netilat Yadayim that morning, they must wash their hands all the way to their wrists again during the Chazara, as was done in the Beit HaMikdash.
    וז"ל הגמ' )סוטה לט.( אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא כפיו שנ' שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ופרש"י שלא נטל ידיו, קודם עלותו לדוכן. ע"כ. וז"ל הרמב"ם )פט"ו מהל' תפילה ה"ה( טומאת הידים כיצד ]מונע מלעלות לדוכן[ כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. עכ"ל. ונראה שאין הנטילה באה כדבר מיוחד לנשיאת כפים אלא כהכנה למצוה וכל שנטל ידיו בבוקר ואינו יודע להם שום טומאה אינו צריך לחזור וליטול שנית בעת החזרה, וכן פירש מרן בכ"מ והוסיף שבאורחות חיים כתוב בשם ר' אברהם בן הרמב"ם הלכה למעשה בפני אביו שכל הכהנים היו עולים לדוכן וסומכים על נטילת ידיים שלפני התפילה.
    והתוס' שם ד"ה כל הביאו את דברי רש"י שהיו לפניהם שאמר בשם רבו כשיטת הרמב"ם, והקשו שאם הגמ' באמת רק מדגישה שהכהנים צריכים ידים טהורות אז בשביל מה הביאה הגמ' את הפסוק ללמד דין ידוע? הלוא כולם נוטלים ידיים שחרית! ועוד למה נקט הגמ' נשיאת כפים תיפוק ליה שצריך ליטול ידיו לד"ת ולתפילה? על כרחך שחייב ליטול ידיו שנית אע"פ שכבר נטל ידיו שחרית. וכן משמע מדברי רש"י הנ"ל וכן פסק בהגהות מיימוניות דפוס קושטא )פט"ו מהלכות תפילה( והובא בדרכי משה ס"ק ג*. וכן פסק הטור )קכח:ו( והב"ח ס"ק ג.
    ובב"י )קכח, ו-ז( האריך ליישב את קושיות התוס' הנ"ל וז"ל ונראה לי דלא קשה מידי דאפשר דנפקא מינה להיכא דנטל ידיו שחרית והסיח דעתו דלדברי תורה אין צריך ליטול ואפילו לקריאת שמע כיון שאינו יודע להם שום טומאה אוקמינהו אחזקתייהו אי נמי נפקא מינה להיכא דלא משתכחי מיא דלק"ש ולתפילה מקנח ידיו בכל מידי דמנקי כדאיתא בפ"ב דברכות )טו.( ואילו לנשיאת כפים אי לא משכח מים ליטול ידיו אינו נושא את כפיו. וכן ראיתי האשכנזים נוהגים ליטול ידיהם בשעת נשיאת כפים אף על פי שכבר נטלו ידיהם שחרית ושמעתי שכן היו עושים ג"כ בספרד ושהיו הלוים יוצקים מים על ידיהם ולא הייתי יודע מאין להם דבר זה ליטול על ידי הלוים עד שזיכני יי' ומצאתיו מפורש במדרש הזוהר פרשת נשא )קמו:( וזה לשונו תנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה דיבעי לקדשא ידוי על ידי דקדישא מאי קדישא דא ליואה דיבעי כהנא ליטול קדושה דמיא מן ידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין וכתיב בלוים )במדבר יח א( וגם את אחיך מטה לוי וכו' שבט אביך כלל מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושה ולא יטול קדושה דמיא מבר נש אחרא דלאו קדישא. וכתוב עוד שם ובצניעותא דספרא תנא לוי דאתקדש כהנא בעי לאתקדשא בקדמיתא ע"כ וכן ראוי לנהוגה. עכ"ל. וע' בפ"ח ס"ק ו שהקשה ותירץ והעמיד את דברי מרן על בוריים.
    ובשו"ע פסק כמו הזוהר )קכח:ו( וז"ל אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע והלוי יוצק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו. הג"ה ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית. עכ"ל. ובערך לחם למהריק"ש כתב שלא נהגו כן במצרים וכ"כ המג"א ס"ק ו בשם הרדב"ז )בתשובותיו ח"ב סי' תשעח( שבשחרית הכהנים היו סומכים על נט"י שחרית ורק במוסף היו נוטלים ידיהם עוד פעם מפני היסח הדעת. וע' פמ"ג בא"א שכתב שכן משמע מדברי ר' אברהם המובאים בב"י שהעיד שבפני אביו שהיו סומכים על נטילת ידיהם לתפילה ולק"ש. ונראה שאף מרן מודה באמת שעיקר הדין כמ"ש הרמב"ם ורק חש לדברי הזוהר לכתחילה שכן משמע מדבריו בב"י שבימיו לא היו נוהגין כן בכלל וכתב על דברי הזוהר ש"וכן ראוי לנהוגה" משמע שאינו אלא חומרא. ובלב חיים ח"ב סי' טו )הובא בהליכות עולם פ' תצוה אות ג( דייק כן מלשון מרן )סעי' כ( בדין ש"ץ כהן שנושא כפיו כשאין שם כהן אחר אלא הוא שמרן לא כתב שצריך ליטול ידיו. ונ"ל שממה שחייב את הלוי ליטול ידיו והשמיט את דין תיכף לנטילה ברכה משמע שפסק כמו הזוהר ולא התוס'. וע' בפ"ח שם שגם פסק כדרכו שעיקר הדין הוא כמו הרמב"ם וכן מוכח מהגמ' שכתב בלשון שלילי "כל כהן שלא נטל ידיו לא יעלה לדוכן" ולא בלשון חיוב. משמע שאם כבר נטל ידיו אינו צריך לחזור וליטול שנית. אלא שמהיות טוב לחוש לדברי הזוהר. עכת"ד.
    וע' בהליכות עולם הנ"ל שהביא מספר שנות חיים להרב אברהם חיים נאה שבזה"ז שהמים מצוי חייבים כל הכהנים ליטול ידיהם שנית ודחהו מפני שעדיין יש טירדא. ועוד הביא מספר טהרת הבית בשיורי טהרה שכתב שכל כהן שעולה בלי נטילת ידים ברכתו לבטלה ודחהו מפני שהרמב"ם מנאו בדברים המונעים שאינם מעכבים אלא מדרבנן ובאמת יוצא מדאורייתא. ע"ש.
    שיעור הנטילה הוא עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע כמו שעשו במקדש. ורש"י בחולין קו: כתב שכן שיעור הנטילה במקדש. ובגמ' סוטה לח: הוקש ברכה לשירות. ומפורש בדברי הרמב"ם )שם( שכתב "נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין
    לעבודה." והביאו הטור סעי' ו-ז, והב"י ושו"ע שם, וכ"כ הגר"א בביאורו ס"ק יב, והגר"ז בשלחנו ס"ק ח, ובחסד לאלפים סע' ג', וא"ר ס"ק ח. וכ"כ בפ"ח ס"ק ז שצידד שאפילו לבעלי התוס' שחולקים על רש"י יודו בדין נ"כ, ע"ש. וכ"כ במ"ב ס"ק כא ובקיצש"ע סי' ק סע' ד. וכ"כ בבא"ח ש"א פ' תצוה אות ז ובילקו"י תפילה ח"ב סעי' כב ובהלכה ברורה סע' כב. וכ"כ בפסקי תשובות סע' כ וע"ש שכתב שאינו צריך ליטול אלא פעם אחת אא"כ יצא מבית הכנסת שאז צריך ליטול ג' פעמים. ובמ"ב מהדורת דרשו הערה 82 כתבו שיזהר שהמים יקיפו את כל צדי האצבעות וכף היד. ובהלכה ברורה שם כתב שיש שפירשו את דברי הרמב"ם שנוטל עד הפרק שהכוונה הוא עד קשרי אצבעותיו וכ"כ ר' מנוח כאן והגהות מיימונית בדין נט"י לסעודה )פ"ו מהל' ברכות ה"ד( אבל כבר כתב מרן הכ"מ השוות את שתי הנטילות בשיעורם שהוא עד חיבור היד והזרוע. והעיקר כדברי מרן. והוסיף שכן פסקו הכל בו והארחות חיים.
    ועיין לקמן בענין שיעור הנטילה ביוה"כ ובט' באב לדעת החולקים המועטים בכל זה. ועי' בבית יוסף שהביא מהארחות חיים שנהגו לרחוץ גם את רגליהם כמו במקדש אבל מרן דחה אותו שלא ראינו מי שעושה את זה. והסכים איתו הרמ"א בדרכי משה ס"ק ו ובפ"ח ס"ק ו כתב שכן משמע מלשון הזוהר הנ"ל וגם הפס' משמע כן מדכתיב שאו ידיכם ולא כתיב שאו רגליכם.
  2. No Beracha is made on this Netilah, as its nature is subject to much debate among the Rishonim. Hence, one should strive to avoid entering further Halachic quandaries by ensuring that he does not touch his shoes or dirty his hands in any way after he does Netilat Yadayim that morning.
    למרות שהתוס' כתבו לברך בכל אופן, לפי הרמב"ם לא יברך במקרה שידיו נקיות, וספק ברכות להקל. וכ"כ מרן בבדק הבית (סוף סע' ז) וכ"כ בד"מ (ס"ק ד). ובשו"ע כתב בזה הלשון, אם נטל הכהן ידיו שחרית ובירך על נטילת ידים לא יחזור לברך כשנוטל ידיו לנשיאת כפים ע"כ. ומג"א (ס"ק ט) כתב איכא למידק הל"ל בקיצור דאין מברכין על נטילה זו דאטו מי לא ידעי' דאם לא בירך שחרית דמברך על נטילתו שאחריו אפי' אין רוצה לישא כפיו ואפשר דכוונתו דוקא כשידיו נקיות שלא נגע במקום מטונף א"צ לברך שנית אבל אם נגע במקום מטונף צריך לברך והוסיף שאף הרמב"ם יודה (אם הסיח דעתו בינתיים. פמ"ג, לפי הסבר מו"ר הרב אליהו בן חיים). והוסיף שאף במקרים שלכו"ע חייבים לברך שנית, אבל מה אעשה שלא נהגו כן, ולכן כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא יגע במקום המטונף. עכת"ד. וכ"כ הח"א (כלל לב סע' ח), והחסד לאלפים (סע' ד), ובא"ח (ש"א פ' תצוה אות ח). ובשו"ע הגר"ז (סע' ט) העתיקו והוסיף שיש לחלק בין היסח הדעת לבין נגיעה במקומות המטונפות, שהראשון אינו מצריך ברכה, רק השני, וכן משמע מדברי המג"א עצמו. ע"ע באמת ליעקב קמינצקי (עמ' עא) שפקפק בדברי מג"א.
    ובא"ר (בס"ק יב) השיב על דיוק המג"א שאפשר לפרש שמרן בא לאפוקי מקרה שלא היה לו מים בבוקר ובירך על נקיות ידיו ועכשיו שיש לו מים צריך לברך רק כשנוטל לשם נשיאת כפים, וכתב עוד (בס"ק יג) שאפשר שלא נתקנה ברכה על נט"י אלא להשכמה הבוקר ולאכילה אבל לו לנשי"כ. ובערוה"ש (סע' יד) כתב כמו המג"א ותקף את הא"ר שמשעה שיש תקנת נט"י ממילא נובע חיוב ברכה, והוסיף עוד טעם שלא מברכים ע"ש. (ולסברה דומה לזה, ע' חזו"ע ימים נוראים ביישוב לשיטת הרא"ש למה שמברכים על הדלקת נרות יוה"כ אע"פ שאינו אלא מנהג, כיון שכבר יש מצות נר שבת) ובמ"ב (ס"ק כד) הביא את המג"א והא"ר, וכ"כ בכה"ח (ס"ק מה) והביא שכ"כ הכנה"ג, ובהלכה סדורה (ח"ב פ"ה ס"ק ח) ובפסקי תשובות (סע' כז) כתבו שלכן יזהרו שלא ליגע במנעליו אחר נט"י שחרית וכן יעשה צרכיו קודם הנטילה כדי שלא יכנס לידי ספק. ואם לא נטל אלא עד קשרי אצבעותיו בבוקר לא יברך שוב כשיטול ידיו שנית עד הפרק, אבל אם שכח לברך בבוקר שפיר יכול לברך עתה.
    והלום ראיתי במאמר מרדכי (ס"ק ח, ובכה"ח ס"ק מו) שכתב שאישטמיתיה לא"ר את מש"כ הע"ת וכתב את אותו תירוץ מסברת עצמו. וגם פירש את דברי השו"ע כפשוטם שבא ללמד לבני אדם שבדרך כלל לא מברכים על נט"י שחרית ומסדרים אותה עם ברכות השחר בבהכ"נ שאם עדיין לא בירך צריך לברך כשנוטל לנ"כ ואם כבר בירך אינו צריך לברך עוד. ודו"ק. וע"ע באשל אברהם מבוטשאטש שהביא דיוק אחר מהדגול מרבבה בדברי מרן. ע"ש באריכות. והכה"ח שם הוסיף שהפמ"ג בא"א (ס"ק ט) כתב שאע"פ שיש כאן ס"ס לברך שאולי ההלכה היא בדברי הטור והתוס' לברך ואת"ל שאין ההלכה כמותם, אולי ההלכה כמו הע"ת. והביא שבפ"ח (סוף ס"ק ח) כתב שלא לברך אפילו כשרק ניקה את ידיו בבוקר.
    וע' בנטעי גבריאל (הל' יו"ט ח"ב עמ' תלט) שפסק שלא לברך והביא מי שחולק בזה. וע"ש שכתב בשם המהרש"ם שכהן הניעור כל הלילה, כגון בליל שבועות, ולא בירך על נט"י בשחרית, יש לו ליגע במקום מכוסה ואח"כ יטול ידיו בברכה. וכ"כ בהלכה סדורה (ח"ב פ"ה ס"ק ט), והוסיפו שהפמ"ג (א"א ס"ק ח) כתב שאם נטל ידים קודם עלות השחר ושמר אותם גם מהני.
  3. One should make an effort to wash with a complete washing cup, a Reviit of clean water, Koach Gavra (human force), and with nothing covering his hands (rings, bandaids, etc.). If one was unable to wash his hands in such a manner, it does not impede his performance of the Mitzvah.
    וכ"כ המג"א ס"ק ח בלשון אפשר והביאו הגר"ז ס"ק ח. וכ"כ בב"אח שם אות ח וכה"ח ס"ק מג והערות הגר"מ אליהו לקיצשו"ע סי' ק ס"ק ז, ובמ"ב ס"ק יט ובספר אשרי האיש או"ח ח"א פרק כג סעי' א )עמ' קכא(. ובערוה"ש סע' טו כתב שכן פשוט ולא רק אפשר. ובהלכה סדורה ח"ב פ"ה ס"ק ד נשאר בצ"ע אם בשעת הדחק הכהן יכול לעלות בלי נטילה בכלי ובסופו התיר מטעם ספק דרבנן לקולא. ובפסקי תשובות סע' כא הסביר שבוודאי שאינם לעיכובא. ולפיכך מי שכבר נטל ידיו כדת בבוקר ושמר אותם יכול ליטול ידיו בלי ההידורים האלה ויעלה לדוכן אם אי אפשר בלאו הכי כי הלוא אפילו לא היה לו מים היה סומך על נטילתו שחרית בכל אופן וכ"ש הכא. ובהערה 28 כתב שמי שלא נטל ידיו כדת בבוקר יצא מבית הכנסת קודם שיקראו לו או שיעלה לדוכן.
  4. If there is no water, as long as one washed his hands to the wrists that morning and kept them clean since (i.e. from touching one’s shoes or entering a bathroom), one may rely on his morning Netilat Yadayim and go up to the Duchan. Teimanim may rely on the morning washing, Lechatechilah, like the Rambam.
    שו"ע המקוצר סימן כ סע' ג וכ"כ הלכות צבא שם הערה 01 בשם הרב יוסף קאפח בהערותיו על דברי הרמב"ם פט"ו ה"ה שבתימן נהגו לסמוך על נטילת ידיהם לתפילה ול'"ש לכתחילה כמ"ש באורחות חיים בשם ר' אברהם בן הרמב"ם הובא כ"מ שם. וגם שי"א שלא יטול שמא יחשדוהו שלא נטל לתפילה ולק"ש אבל במנחה בתעניות נהגו להזהיר את הכהנים ליטול ידיהם שנית, וכן ביוה"כ ובתשעה באבט
  5. On Yom Kippur and Tisha B’Av, however, one cannot rely on the minimal morning washing of the fingers alone and must wash his hands to the wrists.
    כי קיימא לן רחיצה של תענוג אסורה וזו אינה לתענוג אלא למצוה. וע' במש"כ בארכיכות בהערה 5 וע"ע בעולת 24 תמיד אות י הקשה שלפי איזה סתירה בדברי הרמב"ם יוצא שמעיקר הדין אינו צריך ליטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו בכל ימות השנה. והפמ"ג סי' תרי"ג בא"א ס"ק ג כתב שאע"פ שבשאר ימות השנה נוטלים עד הפרק, יוה"כ שאני. וע' בא"ר שם שדחה את דברי הע"ת. ובכה"ח ס"ק לו וס"ק מ פסק כמו הע"ת וכתב שכ"כ הא"ר ועוד אחרונים. ע"ש.
    ועיין באיש מצליח בהגהותיו בסוף המ"ב כאן שהקשה שאינו, כי הא"ר תירץ את קושיית הע"ת ולא שהצדיק אותו. וע"ש שהביא בשם השואל ומשיב או"ח סי' לט ששלח את דבריו להכה"ח ולא קיבל תשובה, וכן חלקו השואל ונשאל ח"ה סימן קא, והדובר שלום ח"ח סימן יג, וילקו"י תפילה ח"ב סעי' כב, ותפילה למשה ח"ב סימן כט ועוד מאחרוני ספרד שכן מוכח מדברי מרן והרמב"ם.
    והא"ר סי' תרי"ג ס"ק ד כתב בפירוש בשם המטה משה שגם ביוה"כ צריכים ליטול עד הפרק והביאו הח"א כלל לב והמ"ב שם ס"ק ז ובשה"צ אות י וכ"כ בפסקי תשובות כאן ס"ק כ', וכן פסק הגר"ע זצ"ל )חזו"ע ימים נוראים עמ' שיב וארבע תעניות והלכה ברורה ס"ק כב וילקו"י תפילה ח"ב סעי' כו ומועדים עמ' תקעח( שזה דעת רוב האחרונים דלא כהכף החיים והרב מרדכי אליהו )בהערה ה לקיצשו"ע סי' ק סע' ג( שנקטו להקל. ושמעתי ממו"ר הרב צבי שכטר שליט"א שקולא זו היא נגד הגמ' חולין קו: שמשמע שנטילת ידים במקדש היא יותר חמורה משל שחרית בגלל שהשיטות הם דרגה אחת יותר חמורה.
  6. The Minhag is that the Levi washes the hands of the Kohen, but washes his own hands first. The Ashkenazi Minhag is for the Levi to rely on the morning washing, assuming he kept his hands clean since doing a full Netilah that morning, but many Acharonim suggest that he still wash his hands again.
    ע' להלן בהערה 6 בדברי הזוהר המובאים בב"י. וע' תשובות הנהגות ח"ג סי' מח וז"ל ואני תמה שהרי הכהן הוא 11 קדוש יותר מהלוי ואמאי תמיד לא יטול הכהן לעצמו ודומיא דבמקדש שהכהנים קידשו עצמן בקידוש ידים ורגלים לעבודה, שוב מצאתי "בספרא דצניעותא" בזוה"ק שמקשה ואמאי לוי ויתקדש על ידי כהנא אחרא, תאנא כהנא אחרא לא בעי, דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים לאתפגם על ידא דפגימא דלא שלים, אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלת במשכן זמנא הא שלים הוא והא איקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלויים מובא הלשון בכף החיים כאן. עכ"ל.
    ובאג"מ או"ח ח"ד סי' קכז אות ב כתב שצריכים להיזהר בזה אפילו במקום שנוהגים לשאת כפים בכל יום כי עי"ז יספיקו הכהנים להגביה את כל אצבעותיהם בשעת הנטילה. ובשבט הלוי ח"ח סי' מז אות ג כתב שהדין כן אע"פ שלא יספיקו לענות אמן לכמה ברכות מחזרת הש"צ מפני שאנוסים הם. אולם התשובות והנהגות )שם( מסופק.
    מקורו בזוהר שם. וכ"כ מרן בב"י ובשלחנו הטהור סע' ז, חסד לאלפים סע' ג, כה"ח, בא"ח, וכו'
    הרמ"א בדרכי משה ובהג"ה שם שלא נהגו כן, וכתב הב"ח סע' ג שמיהו היכא דהסיח הלוי דעתו הגון הוא שיטול 13 הלוי קודם ואין צריך לומר היכא דנגע בגופו או במנעליו, והביאו במג"א ס"ק ח, שו"ע הגר"ז סע' י, א"ר ס"ק יא, ועטרת זקנים ס"ק א, מ"ב ס"ק כג. ובפמ"ג א"א ס"ק ט כתב שנוהגים שגם הלוי נוטל ידיו. וע' בתשובות והנהגות שם סי' ג שמאיר איך נוהגים לעשות רק את חצי דברי הזוהר ולא כולם ונשאר בצ"ב. וכ"כ השכנה"ג הובא בכה"ח ס"ק מב והערות איש מצליח עמ' 6 הערה 8
  7. If there is no Levi present, the Kohen should wash his own hands. The Ashkenazi, Moroccan, and Tunisian Minhag is to first give precedence to a Bechor (first born from his mother) and then to the Kohen himself.
    וכ"כ הב"ח ס"ק ג בשם מהר"י מולין, והביאו במג"א ס"ק ח, א"ר ס"ק י, שו"ע הגר"ז סע' י, ח"א כלל לב סעי' ח, ערוה"ש סע' טו, מ"ב ס"ק כב, הליכות שלמה פ"י סע' ט.
    כ"כ הכה"ח ס"ק מ, בא"ח שם אות ז, הגר"מ אליהו בהגהותיו לקיצשו"ע סי' ק אות ו
    א"ר ס"ק י בשם שכנה"ג
  8. There is much debate as to what a Kohen should do if he would have to pass in front of someone davening Amidah in order to get to the sink. The general approach of the Sepharadim is to rely on one’s morning washing, and the general approach of the Ashkenazim is to go wash one’s hands, regardless. The same is true if there are only ten people in the Minyan and one of them is a Kohen. Regarding the Levi, there is also what to debate, and, ultimately, one should consult with his local Orthodox rabbi for a decisive Halachic position.
    For a thorough treatment of the range of Halachic opinions, please see the FAQ section.
  9. While his hands are being washed, the Kohen should take a moment and reflect on the precious gift from Heaven to be a Kohen.
    Nitei Gavriel Hilchot Yom Tov vol. 2

Taking off their Shoes

  1. Rabban Yochanan ben Zakkai decreed that, before going up to the Duchan, the Kohanim must first remove their shoes, in order to preserve the sanctity of the Beit HaKnesset.
    שו"ע סעיף ה' ובכה"ח באמצא ס"ק ל בשם הכנה"ג, שו"ע הרב סעיף ז, או"ל ח"ב פ' מה אות מ, קישו"ע סעי' ו, 34 ובהלכה ברורה ס"ק יט – עיין שם בפרט בכה"ח שלכתחילה צריך לשים אותם חוץ לבית הכנסת. ע"ע בהלכות צבא למו"ר הר' זכריה בן שלמה שליט"א בהלכות נשיאת כפים שמביא כמה מקרים שונים שמצויים בצבא ומכריע מתי להחמיר ומתי להקל.
  2. Additionally, it is recommended that they leave their shoes in a hidden place such as under a chair less than ten Tefachim (~2.5ft) off the ground, as it is not befitting for a synagogue to have shoes strewn all over the floor.
    וז"ל הפ"ח (ס"ק ה), כתוב בספר שיירי כנסת הגדולה [הגה"ט אות ד] שאינו נכון מה שמניחין המנעלים למטה מן הדוכן לעין כל ובשעת הברכה המנעלים גלויים לעיני כל הקהל לפני הדוכן, אלא צריך להצניע אותם במקום צנוע תחת הספסלים או חוץ לבית הכנסת ע"כ. והכי מוכח בפרק ואלו נאמרין (סוטה מ.) דגרסינן התם אמר ר' יצחק לעולם תהא אימת ציבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה, רבנן אמרי מהכא דאין כהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן מ"ט לאו משום כבוד ציבור, ופירש רש"י (ד"ה) לאו משום אימתא דציבורא, מפני שמסתלקין בגדיו העשויין למידתו בהגבהת ידיו ונראה סנדליו לציבור, והן אין ראוין לראות מפני טיט שעליהן ע"כ. ובכה"ח (באמצא ס"ק ל) בשם הכנה"ג, שו"ע הרב (סעיף ז), או"ל (ח"ב פ' מה אות מ), קישו"ע (סעי' ו), שו"ע המקוצר (סי' כ סע' ד), ובהלכה ברורה (ס"ק יט) – עיין שם בפרט בכה"ח שלכתחילה צריך לשים אותם חוץ לבית הכנסת.
  3. Again, one should make sure not to touch his shoes when taking them off, so as not to have to wash his hands again and enter a Halachic quagmire regarding the recitation of a Beracha on the Netilah. If it’s impossible to remove one’s shoes without touching them, one should be proactive and make sure to wear shoes without laces or bring gloves to wear while taking his shoes off.
    HaRav Eliyahu Ben Chaim regarding the gloves and as per the above discussion regarding the Beracha
  4. One should wear socks when going up to the duchan, as, nowadays, it would be inappropriate to go up barefoot, unless the practice of the synagogue is to do so.
    כתב הרמב"ם )פי"ד ה"ו( שעומדים יחפים, ובר' מנוח פירש שכוונתו שיהיו יחפים ממנעלים אבל לא ממש יחפים בלי בתי שוקיים (גרביים של זמניהם). ובהגמ"י )ס"ק ד( כתב בשם הראבי"ה שלפי רב אשי מותר לעלות לדוכן בבתי שוקיים. ובב"י (סע' ה) הביא רק את שיטת רב אשי והאריך לדון בדין בתי שוקיים בין רגילים ובין של עור, בין שיש רצועות ובין שאין רצועות, והביא צדדים לכאן ולכאן וסיים שנראה שבאמת התירו כל בתי שוקיים בין שיש רצועות בין שאין רצועות חוץ משל עור שכולם אסורים. ע"ש כי קיצרתי. ובד"מ (ס"ק ב) הוסיף שהאגודה כתב לאסור, אבל הוא עצמו סיים שנוהגים להקל בקצת מקומות ומשמע שכן פסק, וכן מוכח בד"מ הארוך, ע"ש. ובשו"ע כתב סתם בזה"ל, לא יעלו הכהנים לדוכן המנעלים אבל בבתי שוקים שרי: הג"ה ויש מחמירין אם הם של עור ונהגו להקל בקצת מקומות. ע"כ.
    אמנם בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' ב אלפים רסד) הביא את דברי הר' מנוח וכתב שלגבי בתי שוקיים של עור שלובשים מנעלים על גביהם כשהולכים ברחוב לא שייך אף אחד מהטעמים המובאים בגמרא. ראשון, אין כאן חסרון בכבוד ציבור, כי הכל לפי אותו מקום ואותו זמן, ואין קלון להם אלא כשהוא עולה במנעלים שהוא מהלך בהם בשוק, ואדרבה במלכות התוגרמים והלועז, קלון הוא לעמוד לפני אחד מן השרים ברגלים יחפים, אלא בבתי שוקיים. ולפי הטעם השני הדבר ברור דליכא למיחש למידי שהרי אין בהם רצועות. וחלק על מרן הב"י בדרך כבוד, ע"ש. וסיים שגם אם קר לו מותר לעלות בבתי שוקיים של עור, אבל אם אינו זמן הקור וכל הכהנים האחרים עולים יחפים, גם הוא יעלה יחף. עכת"ד.
    והפרי חדש (ס"ק ה) הביא את דברי מרן וכתב שלא נוהגים להחמיד בבתי שוקיים של עור, כיון שאינם דומים למנעלים כלל ואינן בכלל ה"לא פלוג" שבשאר מנעלים. וסיים שבלאו הכי אם הוא רגיל ללכת בשוק רק בבתי שוקיים צריך להסירם קודם שיעלה לדוכן מטעם כבוד ציבור. ואע"פ שרב אשי בתראי, לא בא לחלוק על החכמים שאמרו שטעם הגזירה משום כבוד ציבור, אלא בא להוסיף שבמקרה שאין חשש כבוד ציבור עדיין יש חשש שמא תפסק רצועות מנעלו וכו'. עכת"ד. והובאו דבריו בברכי יוסף (ס"ק ג), והחיד"א עצמו פסק שם כמו הרדב"ז הנ"ל. וכיוצא בזה פסק המ"ב (ס"ק יח).
    וע' באחרונים שדנו ביותר אריכות בבתי שוקיים, ולפי שאינה למעשה כל כך, לא ירדנו עד תום דבריהם. ולכולי עלמא, מותר לו לעלות בגרביים רגילים שלנו.
    לכתחילה, לא ישנה ממנהג המקום. דהיינו, אם שאר הכהנים עולים יחפים, גם הוא יעלה יחף. ואם שאר הכהנים עולים בגרביים. מפני שהדבר מעורר תשומת לב הציבור ויבואו להסיח דעתם. וכן משמע משו"ת הרדב"ז הנ"ל, וכ"כ ביחוה דעת (ח"ב סי' יג, הערה שנית). וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' לב) שאפילו אם הגרביים שונים במראיהם בגרביים רגילים לא חשו כי אם למומין ולכן לא ישנה משאר הכהנים, והביא ראיה שכן משמע מדברי מרן שאסר לכהן בעל מום לעלות לדוכן בדרך כלל ולא כתב שילבש גרביים, משום דהוי משונה משאר הכהנים ויגלה שיש לו מומים בסתר. ע' להלן בדיני בעל מום העולה לדוכן בזה"ז.
    ובפסקי תשובות (סע' יח) כתב שמותר אפילו אם יש בגרביים שלו קרעים, אבל הכל לפי כבוד השכינה והציבור. ויתנהג במדת דרך ארץ. ומי שאין לו גרביים, מוטב שיחלות מנעליו ויעלה לדוכן יחף מלבטל מצות נשיאת כפיים. ובהלכות צבא (פכ"א סעי' ח) כתב שחיילים כהנים הבאים להתפלל עם סנדלים או קבקבים ללא גרביים ורוצים הם לאוורר את רגליהם מהנעליים הצבאיות – ומצוי כן בימים שפנויים מפעילות, כגון: בשבתות ומועדים, בפרט בקיץ – רשאים לעלות לדוכן יחפים, בפרט אם חלק מהכהנים כבר עלו יחפים. עדיף במקרה זה שלא יעלו לדוכן אלא ישאו כפיהם כשהם ע"ג קרקע. וציין כמה אחרונים בזה.

Approaching the Duchan

  1. When the Chazzan reaches Retzeh, the Kohanim who have already washed their hands must move towards the Duchan; if a Kohen doesn’t start moving before the Chazzan starts Modim, he may no longer participate and must leave the room. Bediavad, in extenuating circumstances, if he moved towards the sink and not towards the Duchan at that time, it’s also ok; however, if he did not move at all after the Chazzan started Modim he may not participate and must leave the room before the Chazzan says “Kohanim.”
    Shulchan Aruch 128:8, Mishnah Berurah
  2. While on the Duchan, the Kohanim should say the “Yehi Ratzon” prayer printed in the Siddur and complete it with one of the Chazzan’s Berachot, so the Tzibbur essentially answers Amen to them, as well.
    שו"ע סע' ט, והלכה ברורה ס"ק לה, שו"ע המקוצר סי' כ סע' ט ושם כתב שגם הכהנים יענו אמן לברכת הש"צ.
  3. The Minhag is to cover oneself in a Tallit while performing Birkat Kohanim. According to the Rama, one’s hands should be outside of the Tallit; though, others are of the Minhag to keep them in the Tallit, as well, like the Sepharadim do.
    פסקי תשובות סע' נג וילקו"י סע' ק שאומרים שהיא לעיכובא. ושמעתי מראשי ישיבת ר' יצחק אלחנן מו"ר הר' צבי שכטר שליט"א ומו"ר הר' אליהו בן חיים שליט"א שזה אינו סברה לבטל מצות עשה מן התורה. אני הקטן עפר ואפר תחת רגליהם לא יכול להכריע בין גדולי תורה כמותם, והציע לי מו"ר הר' אברהם כהן שליט"א, מרא דאתרא דק"ק תורה אור, שמי שאינו יכול למצוא טלית, כמו למשל במנחה של תענית ציבור בישיבות אשכנזיות בא"י, יכול לקחת מעיל או משהו אחר ולשלשלו על ראשו במקום טלית.

The Proper Position During Birkat Kohanim:

  1. Until the Shaliach Tzibbur calls out “Kohanim!” they must stand facing the Aron Kodesh with their Tallitot over their heads; the Minhag is that they raise their hands to shoulder height even before they start the Beracha.
    שו"ע סע' י, מ"ב ס"ק לב, הלכה ברורה ס"ק לו ומד, ילקוט יוסף סעי' מט
  2. All turns in Halacha are made to the right, and Birkat Kohanim is no exception. The Kohanim must turn clockwise while saying the Beracha so that they should finish saying “Be’Ahava” while facing the Tzibbur. They again turn clockwise after the Chazzan starts Sim Shalom.
    שו"ע סע' יז, ילקוט יוסף סע' מט, הלכה ברורה ס"ק סד
  3. According to the Rambam and the Shulchan Aruch, the Kohanim begin “Yevarechecha” immediately after finishing the Beracha and then the Shaliach Tzibbur resumes calling them with “Hashem.” This is the Minhag of the Syrian community today; however, the Minhag of most communities is that the Shaliach Tzibbur starts “Yevarechecha,” as well.
    Shulchan Aruch 128:13, see Magen Avraham, Peri Chadash, Maamar Mordechai, and Kaf HaChaim
  4. Birkat Kohanim must be said loudly in Hebrew - so at least nine people (Lechatechilah, the entire Tzibbur) can hear, while standing up with raised hands, all of which are necessary even Bediavad. Any Kohen who cannot fulfill these requirements may not go up to the Duchan.
    Shulchan Aruch 128:12, Mishnah Berurah 50-53.
    עיין משנה תורה הל' תפילה וברכת כהנים פי"ד הי"א, ושו"ת נודע ביהודה ח"א סי' ה', ובתו"ת פ' נשא אות קלד, ובמ"ב ס"ק נב, ובפסקי תשובות הערה 174, ובספר נשיאת כפים כהלכתה (גרוס, תשס"ג) עמ' קא, ובשו"ת יבי"א ח"ח חאו"ח סי' יג אות ב המובא בילקו"י סע' נ' בהערה. ועיין בהלכה ברורה ס"ק נז באריכות בפרט בהערה קכז.
  5. According to the Shulchan Aruch, the Kohanim must raise their outstretched arms in a straight line (i.e. no bent elbows, fingers, etc.) at shoulder height. The right hand should be a little bit higher than the left with spaces in between the middle and ring fingers so that the middle and index fingers are held together and the ring and pinky fingers are held together. The thumbs should be spread out, as well, and not touching. The fingers should all be held straight, parallel to the ground. If a Kohen can’t hold his fingers in this position, he should just spread them all out. Again, this paragraph is according to the Shulchan Aruch. One should verify his family Minhag and its validity with his local Orthodox rabbi, in order to make sure that one is in fulfillment of a Mitzvat Aseh and not a Beracha Levatala. If one does not have a family Minhag, he should follow the ruling of the Shulchan Aruch and not the Mekubalim.
    עיין משנה תורה הל' תפילה וברכת כהנים פי"ד הי"א, ושו"ת נודע ביהודה ח"א סי' ה', ובתו"ת פ' נשא אות קלד, ובמ"ב ס"ק נב, ובפסקי תשובות הערה 174, ובספר נשיאת כפים כהלכתה (גרוס, תשס"ג) עמ' קא, ובשו"ת יבי"א ח"ח חאו"ח סי' יג אות ב המובא בילקו"י סע' נ' בהערה. ועיין בהלכה ברורה ס"ק נז באריכות בפרט בהערה קכז.
    שו"ע או"ח קכח:יב, וע"ע בילקו"י סע' נ, ובפסקי תשובות סע' לח ובהערה 175 ובתמונות שבסוף הספר, ובהלכה ברורה לר' דוד יוסף ס"ק מה-מח ובבירור הלכה שם הערה מא-מב בענין איך לשלב דברי מרן השו"ע עם מנהגי המקובלים. לביאור אותם המנהגים שהם ע"פ הזוה"ק והאריז"ל עיין זוהר פ' נשא דף קכא עמ' א', סידור יעב"ץ דיני נשי"כ אות כ"ד, קצוש"ע סי' ק סעי' ט', מעשה רב אות קס"ז, בא"ח ש"א פ' תצוה ובהליכות עולם שם, כה"ח סי' קכח סעיפים ע"ז ופ', ושו"ת אול"צ ח"ב הל' נשי"כ פ"ח סימן ג. מבוסס על לשון הפסקי תשובות סעיף לח ודרך הוראת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
  6. Even though there are various Minhagim regarding how to spread one’s fingers, everyone agrees the hands must be at shoulder height while saying the words! Therefore, one may not "shuckle" back and forth with his hands going up and down.
    See previous Halacha
  7. Also, if a Kohen gets too tired, he may briefly rest his hands in between words, as long as he raises them up again before beginning the next word.
    מ"ב ס"ק נב
  8. The Kohanim should have in mind to fulfill the Mitzvat Aseh Min HaTorah (Positive Torah commandment) of blessing Am Yisrael.
    ילקו"י סע' מח ע"ע בה"ל בריש הסימן
  9. The Kohanim must be vigilant to stay in sync, to say each word together in unison, starting each word after the Chazzan finishes saying it and not elongating the words more than the other Kohanim.
    Shulchan Aruch 128:18
  10. While saying the words ending in a Chaf Sofit (יברכך, וישמרך, אליך, ויחנך, אליך, לך) and “שלום,” the Kohanim turn to their left and right to spread out the Beracha to the people on their sides.
    שו"ע סע' מה ובמ"ב ס"ק קסח
  11. Only when the Shaliach Tzibbur begins Sim Shalom may the Kohanim turn back clockwise, and once they have turned all the way around may they put their hands down. Afterwards, they should say the “Ribbono Shel Olam” prayer printed in the Siddur, making sure to finish it as the Chazzan finishes Sim Shalom. In order to avoid people speaking and thanking them during the Tefillah when they come down, the Kohanim should make sure to stay on the Duchan until Tachanun or after Kaddish.
    שו"ע ורמ"א סע' טו וטז ומ"ב ס"ק נח, הלכה ברורה ס"ק סג
  12. If there is irresolvable hatred between a Kohen and the congregation, the Kohen must leave the room before Retzeh, because Birkat Kohanim must be done “BeAhavah,” as indicated in the Beracha itself.
    מ"ב ס"ק לז, שו"ע המקוצר סי' כ סע' ט, והלכה ברורה ס"ק מג


Don't look at the hand that feeds you.

  1. During Birkat Kohanim, the Tzibbur is to stand facing the Kohanim (even those who take their children under their Tallit, should make sure the children are also facing the Kohanim), while looking down; only the sick or elderly sit.
    שו"ע סע' כג, מ"ב ס"ק נא, ילקו"י סע' סא וסב
  2. The Tzibbur must stand either in front of the Kohanim or to their sides in order to be included in the Beracha. The Ben Ish Chai recommends standing opposite the Kohanim and not to the sides, whenever possible, but, if one does stand to their side, he should turn to face the Kohanim and not the wall.
    לשון הביר של השו"ע המקוצר סי' כ סעי' ז. ר"ה לה., סוטה לח:, משנה תורה פט"ו ה"ח וכ"מ שם, טושו"ע סע' כד, ב"ח ס"ק טו, פרישה ס"ק לד, וע"ע בא"ח ש"א פ' תצוה ה"ט שהיכא דאפשר יותר טוב לעמוד ממש מול הכהנים. ע"ע ביאור הלכה ד"ה "אבל מלפנים ובצדיהם וכו", ילקו"י סע' סג, והלכה ברורה כאן וגם מש"כ בהלכות צבא פרק כא אות ב
  3. It is inappropriate to say any Pesukim, look in a Sefer, or do anything other than listen carefully to each and every word of the Beracha, and answer “Baruch Hu U’Varuch Shemo” to the name of Hashem mentioned by the Kohanim and “Amen” to the end of each Pasuk/Beracha, especially since many Poskim hold that there is a positive Mitzvah for Non-Kohanim to hear Birkat Kohanim every day.
    סוטה לט ע"ב. ע"ש. ופסק הטור (קכח, כו) כמו הגמ' שלא לומר את הפסוקים בשעת נשיאת כפים. אולם בד"מ ס"ק טו כתב שהיום הנוהגים לאומרו כיון שמאריכים בניגונים וסיים שטוב יותר שלא לאומרם. וכן החמיר הב"ח (ס"ק יח), והגר"ז בשלחנו (סע' לט), והגר"מ הלוי אפשטיין בערוה"ש (סע' לט), והמ"ב. וכן אסרו בפשיטות בכה"ח (ס"ק קנט), ובילקו"י (סע' סב). וכשנשאלתי בענין ע"י שאלה בדוא"ל, הורה לי מו"ר הרב צבי שכטר שליט"א שכן המנהג בזה"ז.
    שו"ע סע' כו, ובפסקי תשובות סב, שו"ע המקוצר סי' כ סעי' ו, וילקו"י סע' סב וע"ע מ"ב ס"ק קב ובה"ל בהקדמה לסימן קכח, ועיין בילקו"י סעי' ה' ובהערה שם וסע' ו, יבי"א ח"ז או"ח סי' יב אות א', ערוך השלחן סע' ד'. וע' העמק דבר ויקרא ט, כב שדייק מהפס' וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם שמתחילה הרים אהרן יד אחת כדי לסמן להעם שטרם יברכם ויכוונו לברכה ואח"כ הרים את ידו השנית וברכם (ובגלל זה יש כתיב וקרי ידו-ידיו). ומו"ר הרב צבי שכטר שליט"א נוהג להסתכל בכהנים תמיד כשנושאים כפיהם, וכן שמעתי מאיש נאמן שכן ראה הגרי"ש אלישיב זצ"ל נוהג.
  4. One who has a dream, the nature of which is unclear to him, should say the appropriate “Ribbono Shel Olam” prayer printed in the Siddurim during Birkat Kohanim and end it with the end of the Berachot of Birkat Kohanim so that the Amen of the Tzibbur goes on both of them. The Ashkenazi Minhag is to say it on the first day of Yom Tov of each Chag, while the Kohanim are singing the Niggun.
    וז"ל הגמרא ברכות נה ע"ב, האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי: רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה ומסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן. ואי לא - לימא הכי: אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום. ע"כ. ובמאירי כתב שהטעם מפני שאותו אמן של הציבור הוא האמן המכוון ביותר שבכל התפילה. וברי"ף הביא את הגמ' וסיים שכשהופכים הכהנים את פניהם בשים שלום, יאמר השוכן בגבורת שלום שים שלום עלינו, וכ"כ הרא"ש (פ"ט סי' ה). והקרבן נתנאל העיר על עוד כמה שינוים בגירסת התפילה.
    וע' במהרש"א שפירש את דברי התפילה וכתב שיאמרו אותו בסוף על פסוק כנגד ג' גורמי חלומות, מזיקין, מערכת שמים, ומלאכי מעלה. והרב נסים גאון הביא את המדרש פרשת נשא, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים אלו ס' אותיות שבברכת כהנים כולם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו יברכך ה' יאר ה' ישא ה' איש חרבו על ירכו מה ראתה ירך נזכרת כן אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את ירכו משכים לבוקר והולך לבית הכנסת מפחד שראה בלילות בחלומו ורואה את הכהנים נושאין את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו לכך נאמר מפחד בלילות. עכ"ל.
    ולמרות שהבאנו לעיל שנהגו שלא לומר שום פסוק או ללמוד תורה באמצע נשיאת כפים אפילו בשעת הניגון, כתבו התוס' (סוטה מ. ד"ה כל) שמשום סכנה התירו לומר את תפילת הרבש"ע שמא חלום מסוכן ראה שצריך רפואה, והלוא אפילו בשבת התירו להתענות תענית חלום (כמבואר בשו"ע או"ח סי' רפח). והובאו דבריהם בהגהמ"י פי"ד אות ה בשם מהר"ם, וכתב הד"מ (קכח, יד) שנהגו לומר עוד רבון העולם כשהכהנים מאריכים בסוף תיבות וישמרך ויחנך ושלום.
  5. Accordingly, HaRav Shlomo Zalman Auerbach (Halichot Shlomo: Tefillah) writes that if one misses having Kavannah for even one word of Birkat Kohanim, there is room to doubt if he is in fulfillment of the Mitzvah. Certainly, if one totally spaces out, losing all awareness of what he is doing, it is plausible that this is so.
    הליכות שלמה תפילה פרק י סע' א, עמ' קכז, וע"ש באריכות


Q. Is there anything wrong with looking at the Kohanim, after all their hands are covered with a Tallis?

A. Regarding looking at the Kohanim, the poskim write that there is no issue of seeing their hands outside of the Beit HaMikdash with regards to losing one’s vision. However, there is an issue of being distracted, so, nowadays, the Minhag of many Kohanim is to wear their Tallitot in some way to cover their own eyes and their hands.

Among Sepharadim, the Minhag is for the hands to also be inside the Tallit, but some Ashkenazim, based on the Rama, do keep their hands outside the Tallit, BeShitah. Assuming the Kohanim in your shul have their hands covered, the poskim write that it’s really ok to look, but it’s best to either close one's eyes, or follow along in your siddur, instead. I’m not a rabbi, and I don't know who your rebbe is, but these are the basics.

My rebbe, Rav Hershel Schachter, is of the opinion that it’s totally fine to watch them in this case, and that’s exactly what he does every Yom Tov. On the other hand, the Piskei Teshuvot still suggests one should not look, so as not to get distracted. Ultimately, one should consult his local posek for a decisive pesak.

For a lengthier discussion, see the answer to the layst question.

Q. What does the Tzibbur say during Birkat Kohanim? My Siddur has Pesukim in it based on the Gemara.

A. Regarding your question, the Gemara in Sotah 39b-40a has a Machaloket about whether or not one may say any Pesukim and concludes that one should not, as a servant would never space out while getting a blessing from his master. Tosafot, however, says one may say the Tefillot for dreams. The Shulchan Aruch (Orach Chaim 128, 26) paskens not to say the Pesukim, and the Rama brings the Minhag to say them during the Niggunim but discourages it. The Shulchan Aruch HaRav (128, 39) is somewhat lenient, but the Aruch HaShulchan (128, 39) and the Mishnah Berurah both strongly discourage it. The Kaf HaChaim (128, 159) and Yalkut Yosef (Tefillah vol. 2 - 128, 62) also say one may not say anything.

I discussed it with my Rebbe, Rav Hershel Schachter, and he said that the Halacha LeMaaseh is that one shouldn’t say any pesukim. The reason they’re in the Machzor is to think them, not say them, if one wants to. He did say, however, that the Minhag is to say the Ribbono Shel Olam for Chalomot on the first day of Yom Tov no matter what, and only on the second day if one had a bad dream the night before. The assumption is that one probably had a bad dream since the last Yom Tov. Sepharadim do Birkat Kohanim every day, so we only say it when we have a bad dream as it says in Shulchan Aruch Siman 130.

Q. What if there are only ten people in shul, including one Kohen. May the Kohen walk out to wash his hands in middle of Chazarat HaShatz, if it means losing the Minyan? If yes, may the Levi go with him?

A.Click here for a thorough discussion of the topic. Basically, ask your local Orthodox rabbi and show this to him, too, as there are a number of different opinions and considerations.

Q. When there’s only one Kohen in shul, does the chazzan say "Kohanim!", does the gabbai, or do you just leave it out? Do you cover the nitty gritty on the poster?

A. Regarding your question, the nitty gritty is that it’s a huge recurring machaloket Rishonim and Acharonim in Siman 128 of Orach Chaim as to what is the nature of the Mitzvah of Nessiat Kapayim. Depending on how one understands the Pasuk, it’s Targum, and the Derashot in the Gemara, there may or may not be a Mitzvah for an individual Kohen to go up alone. Another Halachic consequence is who calls the Kohanim and how. There’s also a Machaloket Rishonim and Acharonim if the Shaliach Tzibbur is even allowed to call Kohanim, as it may be a Hefsek.

The GRA (128, 20) famously is of the opinion that the Shaliach Tzibbur should not be the one to call the Kohanim at all, as he holds it’s a Hefsek, like Rabbeinu Tam. This is the Minhag in Eretz Yisrael, as quoted in the Dirshu Mishnah Berurah. They also quote this shitah in the name of the Chayeh Adam (32, 15).

The Mishnah Berurah (128, 10, 32 and on) himself paskens that the Shaliach Tzibbur calls the Kohanim by first saying Elokeinu ve’Elokei Avoteinu quietly until the word “Kohanim!”, which he says out loud, and then continues quietly “Am Kedoshecha Ka’amur.” Then the Kohanim make the Beracha, the Tzibbur (And the Shaliach Tzibbur if he’s reading out of a Tzibbur) answers Amen, and then the Shaliach Tzibbur starts calling them one word at a time. The Mishnah Berurah also says that since the Minhag is to say Elokeinu, then one who follows this process to call Kohanim! to an individual Kohen is not mistaken; though, he sounds like it’s not the recommended course of action.

The Shulchan Aruch HaRav (128, 14-15) writes that either Minhag, to say Elokeinu quitely when calling the Kohanim or to just call them outright, is acceptable, but the minhag is like the former. However, he does not apply the minhag to the case of having only one Kohen like the Mishnah Berurah does and says rather not to call to an individual Kohen.

The Aruch HaShulchan (128, 18) says that his custom was like the latter Minhag, but those who do say Elokeinu in this form must be sure to say the beginning and end quietly and Kohanim out loud. He, too, does not make the same use of the Minhag that the Mishnah Berurah does and simply says not to call to an individual.

For Sepharadim, the Shulchan Aruch already paskened simply that the Shaliach Tzibbur only calls Kohanim to two or more Kohanim, and this is the accepted Pesak, as brought down in the Ben Ish Chai (Shana Aleph, Parashat Tetzaveh, 13), Kaf HaChaim (128, 63, 64) and Yalkut Yosef (Tefillah vol. 2, pg. 276 - 128, 37).

I talked this over with my rebbe, Rav Hershel Schachter, and he agreed that the Halacha is not to call to an individual Kohen at all. However, the Piskei Teshuvot (vol. 2, pgs 17-19) brings a variety of Minhagim which he finds grounds for in the Poskim.

Ultimately, I am not a rabbi and can only point to the sources. One should consult his local posek for a decisive Pesak Halacha.

On the poster, one can only find the bottom line, as space constraints don’t allow for much else. The goal is to eventually write up the bigger ideas and post them on the website.

See the previous question.

Q. Does one have to cover his head with a Tallit during Birkat Kohanim? Someone told me not to, as it would be a barrier between one and the Beracha.

A. Regarding your question, there is a Minhag many people have to cover their heads with a Tallit during Birkat Kohanim. The source is a Gemara in Chagiga (16a) that says that anyone who looks at the hands of the Kohanim while they say the Beracha will be blinded. Tosafot (ibid) explains that this is only true in the Beit HaMikdash, where the Shechinah passed directly through their fingers. The Mishnah Berurah (128:89) quotes the Magen Avraham (128:35) who says that, even nowadays, the Minhag is not to look at all, Zecher LeMikdash.

There is no issue of blocking the Beracha, as the Gemara (Sotah 38b) states that even a wall of steel cannot obstruct Birkat Kohanim. However, there are a number of dinim that exist so that the Kohanim and Tzibbur focus solely on the Beracha and not get distracted . Therefore, the Beit Yosef (OC 128:23) endorses the Minhag that developed in his day for the Kohanim to cover their faces and their hands with a Tallit. Somewhere along the way, the Minhag developed for Yisraelim to also cover their faces with a Tallit, as there is a Minhag Ashkenaz for the Kohanim to only cover their faces but not their hands, as the Rama describes in his Darkei Moshe (128:15), quoted by the Mishnah Berurah (128:92). Nowadays, I believe most Kohanim cover their hands as well, as cited by the Aruch HaShulchan (128:36) and Kaf HaChaim (128:143).

My rebbe, HaRav Hershel Schachter, shalita, personally does not cover his head, as it's unnecessary when the Kohanim already cover their hands. Further basis for this can be found in Iggrot Moshe (OC 5:25:4), where Rav Moshe writes that one can't be forced to cover his head, as none of the bachurim have tallitot, anway.

Lastly, there exists a Minhag for children to go under their father's Tallit during Birkat Kohanim. The purpose of the picture on the site was to indicate that, as nice as the Minhag may be, often times the children are facing the wrong way, which prevents them from receiving the Beracha altogether, because, Min HaTorah, they have to be facing the Kohanim (Panim Keneged Panim, Sotah 38a, Shulchan Aruch ibid).

MiniPoster

Put Me On
Your Wall!